חופשה בהקיץ

את הפוסט הזה אני מקדישה לעונה החמה הכל כך אהובה עליי שבהרבה מדינות בעולם כבר הסתיימה ואצלנו נראה כי נוכל להנות ממנה במשך עוד כמה שבועות. עכשיו באווירת החופש, הנסיעות והזמן להנות מהשמש והים עם הרבה פחות לחות באוויר, החלטתי להעלות פוסט ובו סקירה של כל מיני מוצרים שלא הספקתי להציג כאן והיו בשימוש נרחב אצלי בימים החמים וחלקם ממשיכים איתי גם לחורף.

 אני אוהבת את הקיץ והאביב כי חום, שמש ואור עושים לי טוב ואושר בלב. בערך אחרי הצבא עזבתי את ירושלים הקרירה ועברתי לגור באילת החמה, התאהבתי ברעיון הזה של לגור ליד הים, לתחושת המרחבים, לחופש ואני חושבת שמה שהכי קנה אותי זה ששמתי לב שהרבה אנשים שחיים שם נראים ומתנהגים צעירים הרבה מכפי גילם, שלווים וחייכנים יותר וחיים את החיים מבלי להיכנע לתכתיבים חברתיים. זה התאים לי מאוד באותה תקופה ואחרי כמעט שנתיים שם החלטתי שאני רוצה להמשיך לחיות את סגנון החיים הזה בעוד מקומות בעולם, כאלו שהחורף לעולם לא מגיע אליהם וכך נסעתי לי לכמעט שלוש שנים רצופות, בהן ביליתי את זמני במקומות מדהימים, הכרתי אנשים, תרבויות ושפות מכל העולם. כיף.

במהלך הקיץ ובעיקר בשיאו כשהטמפרטורות ורמת הלחות בתל אביב המשיכו לטפס מעלה בחרתי להשתמש במעט מאוד איפור, גם כי התחשק לי כמה שפחות להעמיס על עצמי וגם כי עם השיזוף והלבוש הצבעוני הקיצי הרגשתי שנדרש מעט מאוד להדגשה. היו מוצרי בסיס שלא ויתרתי עליהם ביום יום והם: קרם הגנה לפנים, מייק אפ קליל, סומק/ברונזר, מסקרה, ליפגלוס/שפתון, בושם ולק. על ציפורני הידיים הלקים לא מחזיקים עליי יותר מיומיים-שלושה וזה לא משנה של איזה מותג ולמען האמת לא תמיד אני מספיקה לחדש ולחכות לייבוש למרות הרצון הרב שיש. אך לעומת זאת אני לא מוותרת על לק בציפורניי הרגליים.

שמש זה כיף אבל צריך גם להזהר

אני חושבת שכבר בתקופה של אילת בתחילת שנות העשרים שלי "חונכתי" להזהר מנזקי השמש וגם להקפיד של שתיה מרובה של מים, ראיתי את השפעותיה של הקרינה על נשים מקומיות ומבוגרות ממני שלא הקפידו וגם עברנו אינסוף הדרכות והרצאות להעלאת המודעות במלון בו עבדתי בגלל ששהינו המון שעות בשמש. אז מאז ועד היום אני מקפידה על קרם הגנה ושתייה מרובה של מים קיץ וחורף, כדי לשמור על העור שלי ולנסות למזער ככל הניתן את נזקי השמש והזמן וגם דואגת להעביר את המסר הלאה לסביבה שלי. השתמשתי בשנים הללו בקרמים של כל מיני חברות וכולם די עשו את העבודה של ההגנה מהשמש והקרינה, אבל לא היו מפנקים וחלקם אף ממש מציקים ושומניים..בשנה האחרונה רציתי להשתדרג וחיפשתי קרם לפנים עם מקדם גבוה, נעים, נטול שומן ולא דביק וכך, בדקתי לא מעט.

 CHANEL – UV ESSENTIEL – SPF 50
תחליב הגנה לפנים של שאנל בעל 50 SPF

על תחליב ההגנה הזה של שאנל שמעתי רבות באחד מערוצי היוטיוב מחו"ל שאני עוקבת אחריהם. כמובן שהמחיר היה מבהיל ולקח לי זמן לשכנע את עצמי לרכוש אותו. אבל מרגע הרכישה ועד עכשיו אני מאוהבת בו. התחליב מגיע באריזת פלסטיק קלילה בעלת לוק יוקרתי. ממבט ראשון הוא נראה ממש קטנטן, אך הוא כן מכיל 30 מ"ל בדומה להרבה קרמי הגנה אחרים. הפורמולה נוזלית ומעודנת ויש לנער את האריזה לפני השימוש, החומר נעים מאוד למריחה, נספג בקלילות ובמהירות אל תוך העור ומשמש בסיס נפלא למייקאפ. הגימור שלו הוא מאט ונטול שומן, בניגוד להרבה קרמים שמיד לאחד מריחתם הרגשתי צורך עז בפידור בשל הדביקות והלחותיות המוגזמת. מפתיע שלמרות כל התכונות הללו ההגנה שלו היא גבוהה גם מהשמש וגם מנזקי הסביבה העירונית. הוא בעל  SPF 50 (הגנה גבוהה מקרני ה UVB שפוגעות בשכבה החיצונית של העור וגורמות לכוויות והזדקנות העור) וגם +++PA (הגנה גבוהה מ קרני ה UVA שחודרות לשכבה הפנימית של העור ופוגעות בקולגן והאלסטין, מה שגורם להופעת קמטים וכתמים). הריח שלו פירותי ונפלא ובכלל לא מזכיר ריח של קרם הגנה (הוא מזכיר מאוד בריחו את המייק אפ ויטה לומייר אקווה של שאנל למי שמכירה). אפשר להניח אותו על הפנים, הצוואר והמחשוף וההגנה שלו אמורה להספיק ל 4-5 שעות.

*לאחרונה הפורמולה של תחליב ההגנה עברה שינוי וגם האריזה הפכה למוארכת וצרה יותר (הכמות לא השתנתה), ניסיתי אותו בסטנד פעם-פעמיים והמרקם נשאר די דומה אך הניחוח השתנה, הבנתי מהדיילת שהוא שודרג, שהתווספו לו מסנני קרינה נוספים ושהוא עדיין פופולרי כמו הקודם (קיים גם עם SPF נמוך יותר). קראתי ביקורות שונות מחו"ל על הפורמולה החדשה, חלק אומרים שהיא מצוינת וחלק ממש לא אוהבים את השינוי וטוענים שההגנה פחות טובה, מאוד דומה לביקורות שאני שומעת על הרבה מוצרים טובים שעוברים שינוי פורמולה לאחרונה. הסקירה שלי כאן היא על הגרסה הקודמת שייתכן שעוד ניתן להשיג, במידה ואנסה גם את החדשה בשימוש יומיומי אשמח לחזור ולעדכן ובמקביל אמשיך לחפש קרם הגנה איכותי שמקנה תחושה דומה אולי במחיר זול יותר. מחיר בארץ לפני הנחות 400 שקלים. שלי נרכש עבורי בדיוטי פרי בכ 220 שקלים. בסטרוברי תמצאו אותו בכ 250 שקלים.

Estee Lauder – Double Wear Light – Stay-in-Place Makeup – Intensity 4.0
מייק אפ "דאבל וור לייט" של אסתי לאודר

גרסת הלייט לדאבל וור המהולל של אסתי לאודר. במייק אפ הזה נתקלתי כבר בעבר ואולי בגלל האריזת פלסטיק שלא מצאה חן בעיניי או לא זוכרת כבר מאיזו סיבה החלטתי לדלג עליו. אבל אחרי שקראתי המלצות חמות עליו בבלוג של אלכס החלטתי לרכוש אותו בתחילת העונה החמה. המייקאפ הזה והביבי קרים של קלרינס ליוו אותי לאורך כל הקיץ. הדאבל וור לייט פשוט הרגיש לי קליל בכל מובן ומתאים מאוד למזג אוויר הלח, החל מהפורמולה הדקה והנוחה ונטולת השומן שמשאירה כיסוי קל עד בינוני שמרגיש ונראה טבעי. אמנם אריזת שפורפרת הפלסטיק די פשוטה אך היא חסכונית ופרקטית לנשיאה בתיק בגלל שהיא כמעט חסרת משקל בניגוד לבקבוקי הזכוכית הכבדים של רוב המייקאפים שעלולים להשבר. מרחתי אותו לרוב בעזרת מברשת F80 של סיגמה, אך בימים של נסיעות ויתרתי על המברשת והשתמשתי באצבעות והוא נמרח מצוין גם ככה.

אני חושבת שהוא מתאים מאוד לקיץ ולעור רגיל עד שמן ופחות לבעלות עור יבש. הוא מתמזג היטב עם עור לח והגימור שלו חצי מאט ואף לא ראיתי צורך בהוספת פודרה ובכל זאת העמידות שלו לא רעה. יש לו תוקף של 24 חודשים מרגע הפתיחה מה שאומר שאוכל בכיף להניח אותו בקרוב בצד עד הקיץ הבא ולחזור בהדרגה למייק אפים שמתאימים לי יותר לאקלים החורפי ולגוון עורי שיהפוך לפחות שזוף עם הזמן. אהבתי גם את העובדה שיש לו SPF נמוך שהרי במילא אני מקפידה על מקדם ההגנה הגבוה שברשותי וכך הוא גם מצטלם נהדר (ידוע שככל שרמת ה SPF במייק אפ עולה כך הסיכוי שבצילומי ערב עם הפלאשים יתקבל מראה של "רוח רפאים" ולכן אני נמנעת באופן מוחלט למרוח מייקאפ בעל כיסוי גבוה מ 15 SPF אם אני מתכננת לצאת בערב ולהצטלם (אירועים, מסיבות, חגיגות וכו)).

הדאבל וור לייט מגיע ב 6 גוונים בלבד, אני בחרתי ב Instesity 4.0 – בינוני-כהה (מקביל ל NC42 במאק), מה שאומר ש 5.0 ו 6.0 כהים מאוד, וכך למעשה נותרים סה"כ שלושה בסקאלת הגוונים הבהירים יותר. מחיר בארץ לפני הנחות 238 שקלים, כדאי לקנות במבצעים או להשוות למחירים אונליין.

 Guerlain – Terracotta Light Sheer Bronzing Powder – 04 Blonde 
ברונזר/סומק שימרי של גרלן

ברונזר שימרי של גרלן מסדרת הטרקוטה הקיים בארבעה גוונים שונים: אחרי התלבטות לא קלה החלטתי ללכת על ה 04 Blonde שהוא מעין פסיפס מקסים של גווני החום כהה, חום סגלגל, ברונזה וורוד. ואכן הוא מתקבל ורדרד ולא כתמתם מה שעליי באופן אישי הרגיש טבעי יותר. הטרקוטה לייט של גרלן מתאים יותר לחימום הפנים והדגשת שיזוף ופחות להצללות בעיניי. הפיגמנט שלו מאוד קל והשימר עדין ועשיר בחלקיקי זהב קטנטנים שמתפזרים בצורה יפה על העור, כך שניתן לקבל מראה מאוד טבעי של "נשיקת השמש" וגם לבנות אותו בהדרגה. לעיתים אני משתמשת בו ממש רק כסומק על תפוחי הלחיים. מה שבעיקר אהבתי במוצר הזה וגם בטרקוטה ארבעת העונות שברשותי זו העובדה כי העיצוב וההטבעה על המוצר נשמרים לאורך זמן ולא מתקלקלים במהירות עם השימוש (כשנה וחצי אצלי), אמנם ניתן לראות באמצע הברונזר כי הגוון הורדרד קצת התיישן אך הוא עדיין נראה מרשים ויפה והניחוח הפרחוני האופייני למוצרי גרלן מעט נחלש אך לא נעלם. האריזה חומה ומבריקה ועליה חריטת השם TERRACOTTA (שפירושה באיטלקית "אדמה אפויה" וכך לרוב מכנים את גוון קרמיקה העשויה מחימר אפוי)  שתי אריזות הטרקוטה שברשותי ואופן הפתיחה והסגירה שלהן מזכיר לי מאוד צדפות על חוף הים  מחיר בארץ לפני הנחות 318 שקלים.

אני מניחה את הברונזר בעזרת מברשת 168 של מאק או בעזרת מברשת קבוקי חמודה וזולה
שרכשתי בעבר מאיביי המגיעה עם אריזת רוכסן, מה שהופך אותה נוחה מאוד לנסיעות. בחרתי לצרף עבורכן סרטון ובו מרקוס מונסון מאפר הבית של גרלן מדגים באיזה אופן הוא ממליץ להניח את הברונזר. כמובן שאפשר להניח בצורה הזו גם כל ברונזר ממותג כזה או אחר.

 DIOR – Diorshow Iconic Overcurl Mascara – #060 Black
מסקרה מסדרת ה"דיור שואו" של כריסטיאן דיור

המסקרה הזו הגיעה אליי ממש בתחילת הקיץ ובדיוק בזמן. על מסקרות מסדרת הדיור שואו שמעתי רבות וטובות ולמען האמת עוד לא יצא לי לנסות. ה Diorshow Iconic Overcurl היא האחרונה שהושקה בסדרה והיא בעלת מברשת די יוצאת דופן ושיפוע מעוקל כשייעודה הוא להעניק נפח ולעגל את הריסים. האמת שהתלהבתי ממנה מהשימוש הראשון כי הפורמולה לא היתה נוזלית או סמיכה מידי בניגוד למסקרות אחרות שיש לי שלוקח להן זמן להתגבש ולהפוך למסקרות מועילות וגם היא שמרה לכל אורך הדרך על אותם הביצועים ולא התייבשה מהר. המראה שמתקבל איתה הוא טבעי ולא דרמטי. היא בהחלט מפרידה ו"מסרקת" את הריסים בזכות הצפיפות והגמישות של הסיבים עליה שממש לוכדים את הריסים ותופסים אותם וכך גם הם נראים ארוכים יותר. ניסיתי גם כל מיני טכניקות וזויות שונות (עם השיפוע כלפי מטה או הפוך) עד שמצאתי את הדרך להשתמש בה בצורה הנוחה לי ולהוציא ממנה את המקסימום כמעגלת ואת התוצאה אני אוהבת (דוגמא לאחת הטכניקות בסרטון של יוטיוברית שאמנם דוברת איטלקית, אבל ההדגמה שלה קצרה וברורה מאוד בעיניי) השתמשתי במסקרה הזו לכל אורך הקיץ, היא הרגישה לי קלילה, חסרת משקל ובכל זאת הדגישה את עיניי ונתנה עוד טאץ' למראה הטבעי והקליל שחיפשתי וגם ההסרה שלה די קלה. האריזה שלה מהממת ויוקרתית. היא מגיעה בשלושה גוונים – שחור, חום וכחול. מחירה 186 שקלים לפני הנחה.

DIOR – Diablotine #643
דיור – לק וגלוס תואם

בתחילת אוגוסט נחתו בארץ גלוסים חדשים של דיור, ארבעה מהם הגיעו יחד עם ארבעה שפתונים ולקים מותאמים. בהשקת הגלוסים ומוצרים שונים לקיץ של דיור קיבלתי את גוון Diablotine #643 לסקירה.

הלק Dior Vernis #643 הוא אדום-קורלי שימרי נועז עם נצנוצי מיקרו זהב וורוד שנראים היטב באור שמש. המברשת שטוחה ורחבה והפורמולה סמיכה ואחידה. בשכבה אחת בלבד ניתן כבר להגיע למריחה יפה וללא סימנים. את הגוון הזה ניסיתי וצילמתי לראשונה עם הטופ ג'ל של דיור שקיבלתי. ולסקירה הזו בחרתי להתייחס רק ללק עצמו, ללא הטופ הוא מחזיק מעט פחות זמן אבל הגימור עדיין מבריק ויפה והייבוש די מהיר. על אצבעות רגליי הוא מחזיק די הרבה זמן, אך המריחה שם קצת מסורבלת יותר בשל המברשת העבה. לאחר כחודשיים שהוא אצלי ומספר שימושים אני יכולה לומר שהוא הפך לקורלי הפייבוריטי שלי ואני מאמינה שהוא יחמיא לכל אחת. הבעיה היא רק המחיר הגבוה…אמרתי כבר שבעבר שאני לא אוהבת להוציא סכומים גבוהים על לקים אלא אם כן הגוון שלהם ממש ממש מיוחד, כזה שלא נמצא לו דיופ, כי לק הוא מוצר שאני קונה בכמויות ולא עושה בו יותר מכמה שימושים ובתחום הזה אם אפשר אני מעדיפה לצמצם בהוצאות (כדי להשאיר כסף לדברים אחרים ), במקרה הזה באמת מדובר על גוון מיוחד ופורמולה איכותית ושלא נדבר על זה שהאריזה שלו הכי יוקרתית ובולטת לעין מכל הלקים שכרגע ברשותי. אך יש לקחת בחשבון שזהו מחיר של מותג יוקרה. מחיר לפני הנחות – 139 שקלים.

#643 Dior Addict Gloss - כאמור גלוס אחד מתוך ארבעה המותאם ללק ומתווסף לסדרת הליפגלוסים של דיור שמגיעה ב 3 סוגים ואפקטים שונים: שימר, פנינה וטהור. ע"פ החברה "הגלוס מכיל נוסחת ג'ל טיפולית שמנפחת ומעניקה לחות להשפעה אינטנסיבית יותר ולשפתיים מלאות". הגלוס הזה כמו שאפשר לראות בסווטצ' הוא הרבה פחות אינטנסיבי מהלק ומותאם לו גם שפתון מסדרת ה Addict הנושא את אותו שם ומקפיץ את הכל יותר. אפשר גם להניח אותו מעל עפרון שפתיים או כל שפתון אחר. עליי כגלוס בלבד הצבע כמעט ולא נראה, הוא מתקבל כורדרד-שקפקף והייתי שמחה אם הפיגמנט היה יותר דומיננטי מבלי שאצטרך להוסיף שום דבר מתחת, אך בכל זאת מצאתי את ידי מושטת אליו לא מעט בזמן האחרון בעיקר בשל התחושה הנעימה והחלקה המתקבלת איתו מבלי לייבש או להותיר תחושה דביקה. למרות השקיפות מבחינים במיקרו שימרים הזהובים/ורודים והמנצנצים בעיקר באור יום, מה שאני אוהבת. אך מי שלא אוהבת את המראה המנצנץ הזה צריכה לקחת את העובדה הזו בחשבון ואולי לבדוק את הסדרות האחרות. המברשת של הגלוס קצרה ונוחה והניחוח פירותי קליל ואינו דומיננטי. האריזה אין מה לומר – פשוט יפיפיה, באופן כללי את עיצוב האריזה המהממת הזו של כל המוצרים שנושאים את השם Addict אני מאוד אוהבת – בשמים, שפתונים, גלוסים. מחיר הגלוס לפני הנחות 167 שקלים.

בחרתי לסיים בסקירה נרחבת על אחד הבשמים האהובים עליי מבית הרמס, בושם עם ניחוח מצוין ומיוחד ופילוסופיה אמנותית שלמה מאחוריו שמתחברת מאוד עם רעיונותיי לפוסט זה.

 (Voyage d`Hermes (EDT
וויאג' דה הרמס

בושם מבחינתי הוא לא רק ניחוח, הוא גם חוויה (כתבתי על העניין בפוסט: ניחוחות וזכרונות) ואם הוא מלווה אותי כל יום וצובר איתי זכרונות הוא חייב בעיניי להיות משהו שמשמעותי לי, מורכב, מעניין ומריח סופר נפלא. אני מנסה כל בושם שאני לא מכירה מספר פעמים, מתיזה בחנות ניחוח שניים והולכת הביתה ומתייחסת אליו רק לאחר שעה שעתיים (כשהכי אידיאלי מבחינתי זה לקבל דוגמית ולהתיזה מיד לאחר האמבטיה אבל לא תמיד זה מתאפשר). כך היה לי עם וויאג' דה הרמס לפני כשנתיים. לא הכרתי את בשמי הרמס עד לרגע זה, אבל מהרחה ראשונה היה ברור לי שמדובר במשהו אחר, הניחוח שלו לימוני פרשי, מאסקי ועצי ומשדר המון שיקיות ותחכום. בכל פעם שהגעתי לחנות ניסיתי אותו שוב ושוב, אני חושבת שלקחו לי כמה חודשים טובים לרכוש אותו ומאז הספקתי לסיים בקבוק וחצי.

הרמס הוא מותג צרפתי ויוקרתי שהחל את פעילותו בייצור אוכפים, אביזרי רכיבה שונים ומוצרי עור, עם הזמן החל לייצר גם תיקים, שעונים, עניבות ובדים מחומרים יוקרתיים ועוד. בשנות החמישים (כמאה שנה לאחר תחילת פעילותו) הבית החל להשיק גם בשמים בשיתוף פעולה עם גדולי אמני הבישום בעולם. בעשור האחרון הבשם הבלעדי של המותג הוא ז'אן קלוד אלנה שאחראי על שאר הניחוחות האהובים עליי מבית הרמס. אלנה רואה בבישום אמנות יוצאת דופן – אמנות של ריחות ורגשות, את ההשראה ליצירותיו הוא מקבל מסיבובים שונים ברחבי העולם והתבוננות בטבע המתחלף, באורבניות ובבני האדם (מאוד מזכיר את תולדותיהם של אמני הציור האהובים עליי) בנוסף הוא גם מוצא את הדרך להתכתב עם המורשת והאמנות של הבית: בין היתר השילוב עם עולם הטבע והדימיון.

הניחוח של Voyage d`Hermes מורכב מורבנה, אנג'ליקה רעננה ירוקה, תווי מוסק, פירות יער קפואים וארז יבש ועצי ושייך לסדרת ה TO SHARE של המותג – בושם המיועד גם לגבר וגם לאישה. על פי הפילוסופיה של הרמס ניחוחות הם רגשות וכפי שגבר ואישה יכולים לחלוק רגשות כך הם גם יכולים לחלוק את הבושם (חובבת בשמים גבריים כמוני התחברה מאוד למשפט הזה )

Voage פירושה בצרפתית נסיעה – ההשראה לבושם נלקחה מתוך המסעות למקומות רחוקים, ההרפתקאות והמפגשים עם אנשים ואופקים חדשים ומאותה סיבה עוצב הבקבוק המקסים ע"י פיליפ מוקה כמעין רגלית רכיבה ממתכת הנעה סביב הבקבוק, מה שנותן תחושה של סיבוב ומעבר ממקום אחד לאחר ומעין מסע אינסופי. אני באופן אישי כל כך נדלקתי על הבושם והעיצוב שהורדתי שומר מסך דינמי שלו למחשב. בחרתי לשתף אתכן גם בסרטון הפרסומת המדהים של הבושם ובה סוס הפרא האצילי והיפה נודד ממקום למקום במהירות בזמן שהשחף הלבן מנסה להשיגו עד שהוא מצטרף אליו, המנגינה והרעיון שמאחורי הסרטון פשוט לא יצאו לי מהראש לאורך כל כתיבת הפוסט.

הבקבוקים מגיעים בגדלים שונים או באריזת מילוי מיוחדת. לי יש את ה 35 מ"ל, הכי קטן והכי נוח בעיניי לנסיעות. הוא ניתן למילוי באמצעות סיבוב פשוט של הפייה. את הראשון שעמד להסתיים העברתי לאימי כי כבר נרכש אחד חדש עבורי, אך כשזה יסתיים בהחלט משתלם יותר לרכוש את המילוי מאשר בקבוק חדש.  מאוחר יותר הושקה גרסת הפרפיום של הבושם המגיעה באריזה זהה אך שחורה ולא שקופה כמו כאן והיא במעט יותר יקרה. מחיר הבושם בגודל הזה בארץ 380 שקלים (אין הנחות על בשמי הרמס) וניתן למצאו ברשתות אפריל או אונליין.

לא מזמן לקחתי לי יום חופש קצר והצטרפתי לחברותיי במלון על שפת הים בהרצליה. נחשו אילו מוצרים לקחתי איתי..

גם את הבושם והלק לקחתי. הלק למקרה שזה שעליי יראה צ'יפים לאחר הסאונה והג'קוזי והבושם לחידוש.

המסע שלי

בחרתי לשתף אתכם בקצרה במסע האישי שלי בין המדינות החמות בתחילת שנות העשרים שלי. התמונות צולמו בפילים והודפסו לפני למעלה מעשור, יכולתי לחפש את הפילים ולסרוק אבל החלטתי להציג אותן כפי שהן נראות אצלי, עם האבק והכתמים שהצטברו עם הזמן.

סנטה פה, ונצואלה – 2001

התחלתי בפלורידה – "מדינת השמש הזורחת"  ("The "Sunshine State) כפי שהאמריקאים מכנים אותה, כי בשל מיקומה הדרומי חם שם במרבית ימות השנה. השם אגב התקבל על ידי הספרדים שגילו אותה באביב (פלור=פרח). לאחר שהות של מספר חודשים במיאמי התחלתי לטייל במרכז ודרום אמריקה במשך תקופה. כדי להרגיש את תחושת החופש המוחלט והחוסר תלות בחרתי לטייל לבד ולהחליט מתי מתאים לי להמשיך הלאה למקום אחר. רציתי להיות בכמה שיותר חופים טרופיים, ללמוד ספרדית ולהכיר אנשים חדשים.

פארק טיירונה – קולומביה 2001

בתקופה הזו פגשתי באמת מלא אנשים חדשים, גם ישראלים וגם מקומיים. התאהבתי בתרבות הלטינית, השפה והמוסיקה והאקלים הטרופי המיוחד.

טיירונה – קולומביה – 2001

פורטו ויאחו, קוסטה ריקה 2001

חזרתי לארה"ב ושהיתי שם עוד כחצי שנה, הטיול לא הספיק לי ורציתי להגשים את החלום שלי לחיות באי קריבי עוד באילת מישהו סיפר לי על מקום קסום בקריביים שטמפרטורת המים בו היא 30 מעלות כל השנה, שמדברים שם ספרדית ובאים לגור שם אנשים מכל העולם כדי לגלוש ולצלול. כבר מאז נדלקתי על הרעיון ולא עבר הרבה זמן וקניתי כרטיס גם לשם.

קברטה – הרפובליקה הדומיניקנית 2002. ההיית או חלמתי חלום..?

קברטה – הרפובליקה הדומיניקנית 2002

הרפובליקה הדומיניקנית היא חלק מהאי היספניולה שבקריביים והיא ממוקמת בין קובה, ג'מייקה ופורטו ריקו. אחרי כחודש של טיולים באי מצאתי עבודה בבר מקומי בקברטה ונשארתי לגור שם כשנה. גרתי ממש ליד הים, הכרתי חברים מכל העולם, ביליתי וטיילתי המון, לקחתי שיעורים פרטיים ואינטנסיביים בספרדית וגלישת רוח, התרגלתי לקצב הקריבי, לאנשים, לאוכל ולמזג אוויר הטרופי ולא ממש רציתי לעזוב. חזרתי למיאמי לעוד חצי שנה במטרה לעבוד ולחזור לרפובליקה אך מכל מיני סיבות החזרה לשם לא הסתדרה ובקיץ 2003 נאלצתי לחזור לארץ. מאז נסעתי אמנם למקומות אחרים אך הרפובליקה הדומיניקנית נשארה בגדר חלום בהקיץ..

קברטה – רפובליקה דומיניקנית 2002 לפני השקיעה וקצת אחרי הגשם הטרופי שחלף.

לאס טרנס – רפובליקה דומיניקנית עם חברים מקומיים 2002

לאס טרנס – רפובליקה דומיניקנית 2002 על רקע הציורים של האמנים המקומיים

עוד דבר שמאוד אהבתי ברפובליקה היא הצבעוניות השולטת, החל מהפירות הטרופיים, הצמחייה, המים בגוון הטורקיז, הצבעים בהם צבועים הבתים על הים, הבגדים והשיזוף של האנשים וההשפעה של כל זה על האמנות. בתמונה הזו תוכלו לראות מאחוריי את האמנות הצבעונית והנפוצה ברחבי האי שהשפיעה גם קצת עליי

על טיילת תל אביב בסתיו 2011 – אקריליק ושמן – 50X70

כשחזרתי ארצה חיפשתי נחיתה רכה ולכן חזרתי שוב לאילת לעוד שנה והתחלתי לחשוב מה מעניין אותי ללמוד ובמה ארצה לעסוק, ידעתי שאני רוצה להמשיך ללמוד משהו בתחום האמנות וכמעט נרשמתי לעיצוב גרפי, אך ברגע האחרון שיניתי את החלטתי ובחרתי ללמוד קולנוע. אלו היו ארבע שנים מרתקות וחוויתיות של לימודים ומגורים באיזור הנגב המערבי. בתום לימודיי עברתי לתל אביב ובינתיים נסעתי עוד שלוש פעמים לספרד, מדינה לטינית אחרת שמרגשת אותי שם שהיתי מספר חודשים לפרקים ואולי אקדיש לה פוסט משלה. כיום אני עובדת בתחום התוכן, צילום וידאו ועריכת סרטים.

אני אוהבת ללכת לים בכל ימות השנה ולהתבונן בו ובאופק ולחלום בהקיץ. לפעמים אני ממש מתגעגעת לתחושה של המסע והחופש שהיתה לי אז, לשקט, למרחבים והזמן שעוצר מלכת ומאבד ממשמעותו, וגם שואלת את עצמי אם אני באמת יכולה להרשות לעצמי לנסוע שוב לתקופה כל כך ארוכה.. ואם לא, אז מה זה באמת חופש אמיתי..

ההתבוננות בים ובכלל במקורות מים נותנים לי הרבה השראה ואני מתכננת פוסט המשך לנושא בקרוב.

אז עד כאן לפוסט בניחוח קיצי משהו הזה שצולם ותוכנן לעלות מיד אחר פוסט יום ההולדת בו הרגשתי שלא מספיק סיפרתי על עצמי, אך מנסיבות מסוימות הצלחתי להעלותו רק עכשיו. בכל זאת מקווה שנהניתן ומאחלת המשך חופשה נעימה.

אשמח לשמוע כיצד ביליתן את חודשי העונה החמה ומה היו מוצרי הקיץ האהובים עליכן וגם איזו עונה מועדפת עליכן?

*התקבלו לסקירה: מסקרה, לק, ליפ גלוס.